בעיות גנטיות בשידוכים לאור ההלכה

בס"ד

בעיות גנטיות בשידוכין לאור ההלכה

 

בראשית דברי הנני להזכיר את נשיא מכון פוע"ה, מקים עולה של תורה בעיר חדרה הגאון הרב שלמה בורשטין זצ"ל, יהיו דברי תורה אלו לזכרו ולעילוי נשמתו.

 

שאלה:    א. במשפחת בעלי קיימות תכונות מסויימות שאין המקום לפרטן. ברצוני לברר האם ההלכה מסכימה לכך שתכונות נפש או בעיות גופניות באם – עוברות בתורשה לדור הבא?

  • האם כשידוע על אדם העומד להשתדך עם כלה והוא מעלים ממנה את מחלתו (הגנטית) התורשתית, עלי לגלות את אזנה של הכלה על כך, או שמא עלי  לשמור זאת בליבי ולשתוק?

 

תשובה א.

התורשתיות והגנטיקה בהלכה

הרמב"ם בפירושו למסכת עדויות (פרק ב, משנה ט) כותב: כשאדם הוא בעל מום, הוא מוריש עפ"י רוב את המום לבניו. ועל סמך תורשה זו הזהירו חז"ל במסכת יבמות (סד, ב): "לא ישא אדם אשה, לא ממשפחת נכפין ולא ממשפחת מצורעים". וכן פסק הרמב"ם להלכה (הל' איסורי ביאה פכ"א, ה"ל) וכן נפסק בשו"ע (אבה"ע סי' ב' סעי' ז').

הגמרא במסכת כתובות (ו, ב) מספרת: "מעשה באחד שבא לפני רבן גמליאל ואמר לו: רבי, לא מצאתי דם אצל אשתי. אמרה האשה רבי, ממשפחת דוקטי אני, שאין להם לא דם נידה ולא דם בתולים. בדק רבן גמליאל בקרובותיה ומצא כדבריה. אמר לו, לך זכה במקחך". משמע במפורש שגם נושאים גופניים כדם נידה מקורם בתורשה משפחתית.

אפילו מום חיצוני כצליעה, רואים בחז"ל ענין תורשתי, כפי שמסופר במדרש רבה (פרשת וישלח עח, ה): "אמר ר' יהושע בן לוי כיון דאתו לעם נפק ר"ח לאפיה, אשכחיה צולע על יריכו, אמר לו דמי את לסבך (אתה דומה לסבך יעקב) שכתבו גביה "והוא צולע על יכיכו". אמנם אין מכאן ראיה מובהקת, כי אפשר להסביר שאין כוונתו למחלה גופנית שעברה בתורשה, אלא יש בכך דמיון חיצוני בלבד, וכאסוציאציה היסטורית, נזכר ריב"ל ביעקב אבינו, אך לא כמום העובר בתורשה.

בשו"ת התשב"ץ (ח"ב סי' ק"ב) הביא ראיה לפסק הלכה מתורשה גופנית. ועל סמך ראייתו הכשיר אם וילד. ממעשה שהובא לפניו בילד שנולד אחרי חמישה חודשים מהנישואין והכשירו. כפי שכתב: "דאף דהוולד היה בגדלו כבן ז' ונגמר באבריו, אבל כבר אמרתם טעם נכון שהוריו הם רמי הקומה, ועל כן נכון להחזיקה בכשרות ומותרת לבעלה".

ובשו"ת יד אפרים (סי' ז, יא) הוכיח כי מלבד התורשה הגופנית, קיימת אף תורשה במידות ובתכונות. תכונות אכזריות עלולות לעבור בתורשה כפי שמסופר במכילתא (יתרו פ"ה) "נגלה הקב"ה לבני עשו ואמר להם, מקבלים אתם את התורה? אמרו לו: מה כתוב בה? אמר להם: "לא תרצח" אמר לו: הלא ירושה היא שהורישנו אבינו "ועל חרבך תחיה" מכאן שתכונה אכזרית כרצח, עלולה לעבור מאב לבניו וקשה להשתחרר ממנה.

ואף להיפך, מידות טובות כרחמנות, ביישונות וחסד עוברים בתורשה, כפי שקבע הרמב"ם (הל' איסורי ביאה פי"ט, הי"ז) כל מי שיש בו אכזריות שונא את הבריות ואינו גומל חסד חוששים לו שמא מגבעונים הוא. כי על ישראל נאמר ביבמות (עט, א) ישראל רחמנים ביישנים וגומלי חסדים הם. ולכן כשראה דוד את האכזריות של הגבעונים כלפי שאול, שלא רצו למחול להם, גזר עליהם דוד שלא לקבל גרים מהם שלא יבואו לקהל ישראל. וכפי שאמר הרמב"ם (הל' איסורי ביאה פי"ב, הי"ד) עיי"ש.

מובא בשם החינוך (מצוה תצ"ה) בהסבר הטעם לדין: "לא תוכל לתת עליך איש נכרי", שורש המצוה ידוע, כי מהיות הממונה לראש, צריך להיות מזרע שהם רחמנים בני רחמנים, כדי שירחם על העם ושלא להכביד עולם בשום דבר ויאהב האמת והצדק והיושר, בידוע לכל, שהוא ממשפחת אברהם שיש בו כל הטובות הללו. וכענין שאמרו חכמי הטבע: "טבע האב צפון בבניו".

לכן קובע הזהר חדש (רות ע"ט): "והמלכים התחייבו להיות מזרע דוד, כדי שיהיו רחמנים ואכזרים. רחמנים מצד האב, ואכזרים מצד האם, וזה צריך להיות כאחד במלך".

ואף בירושלמי קידושין (פ"ד, הי"א) נאמר: "רוב ממזרים פקחים". ומפרש ב"קרבן העדה", שאת הפקחות ירשו מאבותיהם, כי ע"י רמאות פיתו נשים והצליחו להסתיר את מעשיהם מבני אדם, על כן הילדים יורשים את ערמומיות אבותיהם.

ידועה קפדנותם של הכהנים, שתכונה זו, הכריחה את חכמנו לסדר גט מיוחד לכהן הבא להתגרש. "גט מקושר" (בבא בתרא קס, א), שכל שורה בו מקופלת ותפורה, כדי למשוך את הדיון בגירושין עד שירגע מכעסו ויתפייס. ובענין אחר אמרו חז"ל (ב"ב קי, א): "רוב בנים דומים לאחי האם".

משמע מכל המקורות הללו, כי חז"ל היו רגישים אף הם לענין התורשתיות העוברת מאבות לבנים, אך קביעה מפורשת ופסוקה שהדבר ודאי ומוחלט, לא קבעו בענין זה.

 

תשובה ב.

השפעת הגנטיקה בשידוכין

בשו"ת חלקת יעקב (ח"ב סי' קלו) דן בדבר חולה סרטן העומד לשאת אשה, והוא ומשפחתו לא יודעים ממחלתו האם הרופא חייב לגלות זאת לכלה, כי לדעת הרופאים לא יחיה יותר משנה או שנתיים, וכמובן שאם הכלה תדע זאת לא תינשא לו. והשיב: נאמר ברמב"ם (הל' רוצח פ"א הי"ג) הרואה את חברו טובע בים, או חיה רעה באה עליו, או ששמע עכו"ם מחשבים עליו רעה או טומנים לו פח, ולא גילה אוזן חברו, עובר על: "לא תעמוד על דם רעך". עכ"ל.

אם כן, חייבים בנדוננו לגלות לכלה את מחלת החתן. כי מה לי אם אחרים חושבים עליה רעה מחמת רשעותם, או משום שידוך. סוף סוף כשתנשא לו, תביא עליה רעה שהרי תשאר תוך זמן קצר אלמנה. וגם הטיפולים שעל החתן יהיה לקבל, יגרמו נזק לעובר, והרופא שיכול למנוע אותה מצרה זו ולא גילה את אזנה, עובר על: "לא תעמוד על דם רעך".

במקרה ונשאל הרופא על מחלת אחד הצדדים ואינו רוצה לומר להם את כל האמת יכול הרופא לומר: "לא אוכל לגלות טרם אקבל את רשותו של החולה על כך", ובזה הוא מגלה טפח ומכסה טפחיים, ויוצא ידי חובת "לא תעמוד על דם רעך" מצד השואל, וגם אינו מגלה על החולה יותר מדי.

 

מאידך, אדם חולה במחלה קשה, חייב לגלות את מחלתו בפני המועמדת להיות לו לאשה, משתי סיבות, אחת כדי שלא יעבור על מצות "בין אדם לחברו", והשניה "בין דם למקום".

  • בין אדם לחברו, נאמר בתורה (ויקרא כה, יד): "לא תונו איש את עמיתו". ונפסק בקרית ספר (הל' הונאה) כשם שאסור להונות במקח, כן אסור להונות בשידוכין, ואם החולה לא מגלה את מחלתו הקשה הרי שהונה את חברו ופגע בו.
  • בין אדם למקום. אשה שנישאה לאדם חולה במחלה קשה, ולא ידעה על כך, המקח הוא טעות (מדובר במחלה כזו שאילו ידעה ממנו תרצה להתגרש)

 

קיימים נושאים שחובה על האדם לגלות לאחד הצדדים המשודכים באופן מדויק, כי במידה ויתגלו לאחר האירוסין, יש פוסקים אשר התירו לבטל את השידוך בעקבות סיבות מסוימות שנפרטן להלן. לכן אסור למשל, להעלים אינפורמציה על מחלה רצינית שיש בה סכנה, אשר קיימת אצל אחד מבני הזוג (משנה הלכות ח"ה סי' רג"ד) ובחפץ חיים (עמ' רל"ג), נאמר, שאפילו אדם שלא נשאל – צריך לגלות אינפורמציה חשובה הידועה לו על מגרעות של אחד מבני הזוג, והמונע עצמו מלגלות עובר על לאו מפורש בתורה, "לא תעמוד על דם רעך" (וכ"כ בשו"ת חלקת יעקב ח"ג סי' קל"ו ובדעת החפץ חיים).

אמנם החפץ חיים הגביל זאת בארבעה תנאים כדי שלא יעבור על איסור לשון הרע, ואלו הם: א) שידע באופן ברור שאמנם פלוני סובל ממחלה מסויימת. ב) שלא יגזים בחומרת העניין. ג) שיש סיכוי שדבריו יתקבלו ויביאו תועלת לאחד מבני הזוג. ד) שיכוון רק לתועלת האחד, ולא מתוך אינטרסים אישיים כנגד האחר.

העלמת ידיעות שאחד נשאל על אודות משודך או משודכת, עלולה לפעמים לגרום לביטול הקידושין למפרע, כפי שנפסק בשו"ע (סימן ל"ט סיעף ה') עפ"י הגמרא בכתובות (ע"ג ע"ב), "המקדש אשה סתם, ונמצאו עליה אחד מן המומים הפוסלים בנשים – הרי זו מקודשת מספק", ודנו הפוסקים דהוא הדין אם נמצאו המומים באיש (אוצר הפוסקים שם ס"ק ל"ב אות ט"ז).

הרבה מן האחרונים קבעו כי במחלות חמורות, באיש או באשה, אין אפילו ספק קידושין (כגון שהאשה עקרה, או כשהאיש הוא בלתי שפוי בדעתו וכיוצ"ב [ענין אצר הפוסקים שם אותיות דכ"ב) ואם אכן יש ספק לקידושין, נמצא שבכלל העלמת אינפורמציה ייתכן שידורו כל ימיהם באיסור. ובספר הסידים (סי' שפ"ח) משמע, שאסור להטעות בדברים מהותיים התלויים בתכונות ובמעלות המשודך או המשודכת, כגון: טיב הייחוס. למשל, אם ידוע שסבו של החתן התגייר, יש צורך להודיע זאת כיון שחלק מן הפוסקים קובעים שאע"פ שעברו דורות רבים מאז שנתגיירו בעבר, – מותר לצד אחד לבטל את השידוך מסיבה זאת (עיין "תרשיש שהם", סי' קט"ז ובאבן שהם סי' ס"ז ובספר מים רבים (ה"ג סי' י'), וכן הזהיר בספר חסידים, שיש לדייק בכל האינפורמציה. (מצב כלכלי, רמת השכלה וכד'), כי לדעת הרבה מן הפוסקים מתבטלים הקידושין בכלל הטעיה בנשואים אלה. ועיין בשו"ת מנחת יצחק (ח"ה סי' מ"ד) שכתב על בנים מאומצים, שיש צורך להודיע זאת לבת זוגתם לפני הנישואין.

מ"מ מחלות שאינן חמורות, אע"פ שהמחלה מחייבת את האדם לשמור על דיאטה מסויימת – אין חובה לגלותה, כפי שכתב במשנה הלכות שם). וכן אם ידוע שהכלה מבוגרת מן החתן במספר שנים – אם לא נשאלו על כך, אין חובה לגלות כפי שכתב בשו"ת חבצלת השרון (סי' ס"ג).

 

ובשו"ת מנחת יצחק (ח"ו סי' קל"ט) כתב על אחד שהיה בעל עבירה, ועתה חזר בתשובה – שיש צורך לגלות לשואל על כך, ורשאי לייעץ לצד השני שיקבל את השידוך ולא יימנע בגלל שחזר בתשובה, אך התיר שם, גם להשתמט ולא להשיב באופן מדוייק בנושא זה.

 

כמובן, שאין חובה לגלות כל מגרעת הידועה על אחד מבני הזוג, כגון לפי דעת החפץ חיים (עמ' רל"ה) אין צורך לגלות שהמשודך אינו בקי בתורה, כי דבר זה אפשר לגלות בעצמו, ומדגיש שם החפץ חיים, שאין צורך לדוגמא לציין: שהבחור הזה אינו כ"כ ערמומי, ואינו כ"כ מתלוצץ…

 

ואם כבר נגמר השידוך והם התארסו, מותר לגלות רק על מחלה רצינית, או מסוכנת, אבל מגרעות בענייני ממון, על התחייבויות המחותנים וכדו' אסור לגלות (עפ"י החפץ חיים שם).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *