ברכת הודאה על הגשמים

שאלה

לאחר שהרבנים הראשיים לישראל קראו לציבור להתפלל עבור ירידת הגשמים עקב עצירתם מזה זמן רב. ובעזה"י נענו תפילותיהם של ישראל וזוכים אנו בימים אלה לגשמי ברכה בכל רחבי הארץ. שאלתנו היא האם לא מן הראוי שעתה נברך ונודה לקב"ה על ששמע את תפילותינו והרוונו בגשמי נדבה ?

תשובה

הגמרא במסכת תענית (דף ו עמוד ב) אומרת: "אמר רבי אבהו: מאימתי מברכין על הגשמים – משיצא חתן לקראת כלה. מאי מברך? אמר רב יהודה אמר רב: מודים אנחנו לך ה' אלהינו על כל טפה וטפה שהורדת לנו. ורבי יוחנן מסיים בה הכי: אילו פינו מלא שירה כים ולשוננו רנה כהמון גליו כו', עד אל יעזבונו רחמיך ה' אלהינו ולא עזבונו, ברוך רוב ההודאות. רוב ההודאות ולא כל ההודאות? אמר רבא, אימא: אל ההודאות. אמר רב פפא: הלכך נימרינהו לתרוייהו: אל ההודאות ורוב ההודאות".

ובתלמוד ירושלמי (מסכת ברכות פרק ט ה"ב) מובא בנוסח שונה: "רבי יהודה בר יחזקאל אמר, אבא מברך על ירידת גשמים יתגדל ויתקדש ויתברך ויתרומם שמך מלכינו על כל טיפה וטיפה שאת מוריד לנו".

עוד נאמר שם: "ר' יוסי בר יעקב סלק מבקר' ר' יודן מגדליא. עד דהוא תמן נחת מיטרא, ושמע קליה אמ' אלף אלפין וריבי ריבוון חייבין להודות לשמך מלכינו על כל טיפה וטיפה שאת מוריד לנו שאת גומל טובה לחייבים. אמר ליה הדא מנא לך, אמר ליה הכין הוה רבי סימון מברך על ירידת גשמים".

לפיכך פסק הרי"ף במסכת תענית (דף ב עמוד א) "א"ר אבהו מאימתי מברכין על הגשמים, משיצא חתן לקראת כלה. מאי מברך, אמר רב יהודה: מודים אנחנו לך על כל טיפה וטיפה שהורדת לנו. ר' יוחנן מסיים בה הכי: ואילו פינו מלא שירה כים, עד הן הם יודו ויברכו את שמך מלכנו וכו' ברוך רוב ההודאות. רוב ההודאות ולא כל ההודאות? אלא אימא אל ההודאות. אמר רב פפא הילכך נימרינהו לתרוייהו: ברוך רוב ההודאות ואל ההודאות":

וכן פסק הרא"ש מסכת תענית (פרק א סימן ג) "אמר רבי אבהו, מאימתי מברכין על הגשמים, משיצא חתן לקראת כלה – שהטיפות שירדו על הארץ עולות לקראת הטיפות היורדות עוד. מאי מברך, אמר רב הונא מודים אנחנו לך על כל טיפה וטיפה שהורדת לנו. ר' יוחנן מסיים בה: ואילו פינו מלא שירה כים, עד ויקדשו את שמך אלהינו ברוך רוב ההודאות. רוב ההודאות ולא כל ההודאות? אמר רבא (אלא) אימא אל ההודאות. אמר רב פפא, הלכך נימרינהו לתרווייהו: ברוך רוב ההודאות אל ההודאות. ועוד יש ברכה אחרת על הגשמים: פעמים מברכין הטוב והמטיב, ופעמים מברכין שהחיינו, וכולן מפורשין בפ' בתרא דברכות (סי' ט"ו)".

ולהלכה פסק הרמב"ם (הלכות ברכות פ"י ה"ב): "ירדו גשמים רבים, אם יש לו שדה מברך שהחיינו, ואם היתה שלו ושל אחרים מברך הטוב והמטיב, ואם אין לו שדה מברך מודים אנחנו לך יי' אלהינו על כל טפה וטפה שהורדת לנו ואילו פינו מלא כו', עד הן הם יודו וישבחו ויברכו את שמך מלכנו ברוך אתה יי' אל רוב ההודאות והתשבחות".

כמו"כ הכריע בשולחן ערוך אורח חיים (סימן רכ"א סעיף א') אם היו בצער מחמת עצירת גשמים וירדו גשמים, מברכים עליהם אף ע"פ שלא ירדו עדיין כדי רביעה, משירדו כ"כ שרבו על הארץ שיעלו (עליהם) אבעבועות מן המטר וילכו זה לקראת זה.

ובהשגת הרמ"א כתב: "ומה שאין אנו נוהגים בזמן הזה בברכת הגשמים, משום דמדינות אלו תדירים בגשמים ואינן נעצרין כל כך" (סמ"ג ואגור וכל בו).

ובסעיף ב' פסק המחבר בשו"ע וז"ל: "ומה מברך, אם אין לו שדה אומר: מודים אנחנו לך ה' אלהינו על כל טפה וטפה שהורדת לנו ואלו פינו מלא שירה כים וכו' עד הן הם יודו ויברכו את שמך מלכנו, וחותם: בא"י אל רוב ההודאות; ואם יש לו שדה בשותפות עם אחר, מברך הטוב והמטיב; ואם אין לו שותף בשדה, מברך שהחיינו. הגה: י"א דהשומע שירדו גשמים מברך הטוב והמטיב" (רשב"א).

המשנה ברורה (שם ס"ק ב) התייחס לדברי הרמ"א בסעיף א' שכתב " דמדינות אלו תדירים בגשמים ואינן נעצרין כ"כ" ופירש: "רצונו לומר ואין להם שמחה בירידת הגשמים. ואין הכי נמי אפילו באותן ארצות שרגילין במטר, אם נעצרו הגשמים והיה העולם בצער ואח"כ ירדו גשמים, שצריך לברך"

"הביאור הלכה (ד"ה "אם היו") הביא שהנדון אם יש להודות על ירידת הגשמים בכל מקרה או רק במקרה שהיה העולם בצער עקב עצירתם, אינה תלוי במחלוקת ראשונים, וזוהי גם שיטת הרמב"ם, למרות שלא חילק בכך במפורש. ובתוך דבריו יצא לחדש כי דין ארץ ישראל שונה משאר ארצות לעניין ברכת הגשמים, וכתב וז"ל:
" וגם דבא"י וחברותיה שמצוי שם יובש גדול ועצירה רבה עד שצריכים רחמים על המטר ואין המטר בא רק לפרקים, בודאי יש שמחה רבה כשיורד מטר וצריכין להודות ע"ז. ואפשר עוד לומר דגם המחבר מודה לזה בא"י, ונקט לשון זה משום דרצה לרמז דבמדינות שהם תדירין בגשמים לא יברך ברכת הגשם רק כשהיו בצער מתחלה מחמת עצירותו וכמו שכתב בהג"ה, אבל בא"י אפילו בסתמא הוא בכלל זה, ששם כל אחד מצפה וממתין על עת הגשמים ומצטער על העדרו ושמח מאד בירידתו. וראיתי בפמ"ג שכתב למלתא דפשיטא דאפילו בא"י כשהשנים מסודרות אין לברך על הגשמים. ולענ"ד דבר זה צע"ג לדינא [ומה שכתב בב"י ומשמע דאתא לאשמועינן דכשהשנים כתיקונן א"צ לברך וכו' עי"ש, אחו"ל קאי, ופירושי קמפרש הב"י להכלבו דהוא קאי רק כשהשנים כתיקונן. דאין לומר דקאי הב"י על א"י, דא"כ לא הו"ל לומר ומשמע דאתא לאשמועינן, דהא הכלבו אמדינותינו שבחו"ל קאי, והו"ל לומר ומינה שמעינן דכשהשנים כתיקונן א"צ לברך. וכד דייקת היטב בדברי הכלבו תמצא כדברינו] שלא נמצא זה בשום פוסק. אח"כ מצאתי בא"ר שהוא כתב דבא"י צ"ע לדינא. וע"כ נראה דיברך בלא שם ומלכות.
וחזינן שעל אף שדעתו נוטה שבארץ ישראל יש לברך בשם ומלכות בכל מקרה, מ"מ כיון שדעת הפרי מגדים היא שאין לברך בסתמא, והאליה רבה מסתפק בכך, הכריע להלכה לברך שלא בשם ומלכות.

והנה כשעיינתי בספר "אליהו רבה" מפורש כתב שם כי דווקא כשאין הגשמים נעצרים צ"ע, מובן מכאן, שבארץ ישראל אם הגשמים נעצרים בוודאי שיש לברך כשירדו. ודעת יחיד היא דעת הסמ"ק האומר שברכת הגשמים אינה נוהגת עתה, והוא איננו מפרש כלל את דיני הברכה הזאת. אולם מדברי יתר הפוסקים שפירשו את דיני הברכה לפרטיה, נראה כי כשהגשמים נעצרים – צריך לברך.

לפיכך, מכיוון שבשנה זו הצטערנו על עצירת הגשמים בא"י, שסיכנה באופן ממשי את הגידולים החקלאיים, עד שבהתיעצות עם גדולי הדור הכרזנו שיש להתפלל במיוחד על ירידתם בהקדם, ולומר תפילת "עננו" שנתייחדה לכך, נראה שלכו"ע יש לברך.

עוד יש להוסיף כי עניין "הכרת הטוב" הוא מיסודות הדת. וכבר בתורה מצינו ששורש מצוות הבאת ביכורים הוא הכרת הטוב על חסד ה' שהצליח את מעשיו והשביח את יבוליו. וכן שנינו בפסיקתא זוטרתא (לקח טוב, דברים פרשת תבא דף מה עמוד ב): "ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם – כהן שהוא כשר. ואמרת אליו – שאינך כפוי טובה".

וכתב היראים [סי' רס"ה]: "מקרא בכורים. את ה' אלהיך תירא ותעבוד ולא תהיה כפוי טובה. צוה בהביאך את הבכורים לעזרה שיקרא עליהם וידוי לפני המקום ב"ה על כל הטובה אשר עשה עמו [דכתיב] בפ' והיה כי תבא וענית ואמרת לפני ה' אלהיך ארמי אובד אבי, הכל כמו שאמור בענין".

וידועים דברי ספר החינוך [מצוה לג] בביאורו למצוות כיבוד אב ואם שכתב: "משרשי מצוה זו, שראוי לו לאדם שיכיר ויגמול חסד למי שעשה עמו טובה, ולא יהיה נבל ומתנכר וכפוי טובה, שזו מידה רעה ומאוסה בתכלית לפני אלהים ואנשים". והתורה הקדושה לימדתנו שגם לבעלי חיים יש להכיר טובה, שהרי נצטוינו להשליך טרפות למאכלם של הכלבים, ואמרו חז"ל שזהו הכרת הטוב על כך שביציאת מצריים לא חרץ כלב לשונו.

ובספר חסידים [סי' קפה] הפליג בחומר העניין וכתב: "לעולם לא יהיה האדם כפוי טובה וכו'. בקונטרס מדבר קדמות הבאתי מאמרי רז"ל וכמה ענינים בענין כפוי טובה ע"ש כמה צריך ליזהר שלא להיות כפוי טובה ע"ש" ועיין עוד מה שכתב בסימן תרס"ה. וכבר מצינו שהקפיד הקב"ה על אדם הראשון, ועל עם ישראל בשל הנהגה הנחזית ככפיות טובה.
ומשום כך, עלינו להכיר בטובתו של הקב"ה ולא להמנות ח"ו על אלו שבעת צרתם זועקים ומתחננים לפני הבורא שיושיעם, ומיד שנגלתה ישועתם, שוכחים לברך ולהודות עליה למי שעשאה להם.

לכן: מאחר ובארץ ישראל הייתה עצירת גשמים, והתפללנו אל השי"ת לירידתם, ובעזה"י נענינו, וירדו הגשמים בשפע רב, עלינו להודות לבורא יתב"ש בשם ומלכות על רוב חסדיו, כפי שקבעו חז"ל וכפי שנפסק להלכה שיש לומר ברכה שזה נוסחה:

"מודים אנחנו לך ה' אלוקינו על כל טפה וטפה שהורדת לנו. ואילו פינו מלא שירה כים ולשוננו רינה כהמון גליו, ושפתותינו שבח כמרחבי רקיע, ועינינו מאירות כשמש וכירח, וידנו פרושות כנשרי שמים, ורגלנו קלות כאילות, אין אנחנו מספיקים להודות לך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו ולברך את שמך מלכנו על אחת מאלף אלף אלפי אלפים ורבי רבבות פעמים, הטובות נסים ונפלאות שעשית עם אבותינו ועמנו. מלפנים, ממצרים גאלתנו ה' אלוקינו ומבית עבדים פדיתנו, ברעב זנתנו ובשבע כלכלתנו, מחרב הצלתנו, ומדבר מלטתנו, ומחליים רעים ורבים ונאמנים דיליתנו. עד הנה עזרונו רחמיך ולא עזבונו חסדיך ה' אלוקינו, ואל תטשנו ה' אלוקינו לנצח. על כן אברים שפלגת בנו, ורוח ונשמה שנפחת באפנו, ולשון אשר שמת בפינו, הן הם יודו ויברכו וישבחו ויפארו וישוררו וירוממו ויעריצו ויקדישו וימליכו את שמך מלכנו תמיד. ברוך אתה ה' אל רוב ההודאות".